יום שני, 18 במרץ 2013

ניטרליות? אולי בשוויץ

בשיעור האחרון דיברנו על גוגל("Don't be evil"), על השיטה לפיה מדרגים בגוגל תוצאות חיפוש-PageRank וגם מעט על S.E.O - הדרכים השונות והמשונות שבעזרתם אנשים בונים את האתרים שלהם באופן שיגרום למנועי חיפוש לדרג אותם גבוהה יותר.


                                                             "see no evil"

במבט ראשון עושה רושם שגוגל הם החבר'ה הטובים, אבל ת'כלס זה לא בדיוק ככה. גוגל נהנית להציג את שיטת הPageRank כסוג של שיטה נייטראלית, "אנחנו לא מתערבים- יש אלוגריתם והוא מבוסס על לינקים והקלקות של גולשים ולפיו נקבע הדירוג", אבל במציאות זה לא בדיוק עובד ככה.

כן, אבל.
 לשם הדיון אני אצא מנקודת הנחה שיש תפיסה רווחת שרואה מחשבים ומכונות כנייטרלים("computer says no"), ובניגוד אליהם תופסת בני אדם כבעלי ערכים, דעות קדומות ודעות באופן כללי(לא עלינו). בגלל הנטייה הזאת אנחנו גם נוטים לחשוב שתוכנות או אתרי אינטרנט מבוססי תוכנה או אלוגריתם הם נייטרלים, אבל בדרך קצת שוכחים שמי שעומד מאחוריהם הם בני אדם, כן אלה עם הדעות והערכים(פיכס).

גוגל לא שונה, גם מאחוריה עומדים אנשים אשר מתכנתים את האלוגריתם ומתערבים בתוצאות אותן נקבל כשנחפש בשתיים בלילה שיטה להכין פנקיק במיקרו. בראש ובראשונה את המשתנים השונים הקובעים את הדירוג בגוגל קובעים בני אדם. העובדה שיש 200 משתנים כאלה(על פי גוגל) ושהחברה לא חושפת מהם לציבור הרחב מעלה חשד סביר שחלק מהמשתנים מושפעים מאינטרסים כלכליים, או אפילו מערכים או תפיסות(גוועלד) שאינם חשופים לנו בתור משתמשים.

תגיד ההוא מגוגל, הוא יהודי?

חוקר המדיה בעל השם הבלתי אפשרי סיוה וידההאנת'ן(Siva Vaidhyanathan) פרסם לפני שנתיים ספר בשם "The Googlization of Everything", אחת הטענות שלו בספר היא בדיוק הטענה כי מאחורי PageRank והאופן בו גוגל מפרסמת תוצאות עומדים אנשים, להם ערכים ודעות המשתקפים באופן גוגל מדרגת עמודים שונים.
 דוגמא מעניינת שהוא מביא בספר ובהרצאות היא הדוגמא של הערך "jew". סיוה מראה את ההבדל בתוצאות החיפוש בין הגרסא הגרמנית של גוגל, בה לא מופיע תוכן אנטישמי כלל(הפצת חומר כזה אינה חוקית בגרמניה) לבין התוצאות בגרסא האמריקאית שם מופיע תוכן אנטשימי כבר בתוצאות החיפוש הראשונות. בעזרת אותו ערך מדגים וידההאנת'ן כיצד גוגל מוסיפה אזהרות ומורידה פרסומות מערכים פוגעניים, למשל לאתר jewwarchnews, שהוא אתר שמפעילה קבוצה אנטישמית בארה"ב אשר משתמשת בפרקטיקות של S.E.O בכדי לקבל דירוג גבוהה בחיפוש.

שיפוט ערכי, האם או איזה אזהרות צריכות, או ראוי שיופיעו ליד תוצאות חיפוש מסוג זה הוא לא הנקודה המרכזית. הנקודה היא שהשיטה אינה ניטראלית כפי שמציגה אותה גוגל, וכי יש מעורבות ועריכה בפועל המשקפת במידה מסוימת ערכים ודעות של עובדי גוגל.

בפרקים הבאים
באופן כללי גוגל ועוד חברות גדולות המפעילות שירותים באינטרנט תומכות במוצהר ופועלות(לפחות על פניו) למען רעיונות של ניטראליות הרשת. באופן אישי אני חושב שניטראליות הרשת היא בהרבה אופנים מיתוס מכונן של תרבות הרשת(בדגש על מיתוס), וגם היום הרבה מהתומכים השונים בגישה הזאת, תומכים בה לאו דווקא מסיבות ערכיות אלא מתוך אינטרסים כלכליים שונים.... זאת ועוד בפוסטים הבאים



יום שלישי, 12 במרץ 2013

קצת עלי, קצת על הבלוג, וקצת קצת

שלום קוראים לי ערן ואני מכור לאינטרנט.

חוץ מההתמכרות שלי לאינטרנט אני צרכן כפייתי של מוזיקה וטלוויזיה(במשך שנים תפקדתי בתור שאזם וimdb אנושי)וביום יום אני סטודנט לסוציולוגיה ותקשרות באוניברסיטה העברית.

הבלוג שזהו הפוסט הראשון בו הוא חלק מקורס "ארגז הכלים של האינטרנט" בחוג לתקשורת ובו אני אכתוב בתגובה על החומר הנלמד בקורס. הפעם בחרתי לכתוב על האופן בו משתמשים "קוראים" באינטרנט ואיך חווית משתמש היא גורם מכריע בהצלחה של אתר אינטרנט או שירות אינטרנטי.

למה facebook ניצחה את myspace
הנחת יסוד בהרבה תיאורייות בסוציולוגיה ובאנתרופולויגה היא שהמהות של תרבות והעבודה האנושית עליה היא תהליך של משמוע- הענקת סדר ומשמעות לעולם. כלומר, העולם הוא בלגן כאוטי גדול וכל החוויה האנושית היא בעצם ניסיון לסדר את הבלגן הזה, לתת לכל דבר שם ותוך כדי גם משמעות(הייתה לי מרצה שהקדישה את שלושת השיעורים הראשונים בקורס מבוא  לפרק הראשון  של ספר בראשית כדי להמחיש כמה הרעיון של משמוע וסדר בכאוס מהותי לחוויה האנושית).

אז איך הרעיון הכבד הזה מתחבר למשהו קליל ויום יומי כמו facebook ולאופן שבו אנחנו "קוראים באינטרנט"?

היום קצת קשה לזכור, אבל עד לפני משהו כמו 4-5 שנים לfacebook הייתה רשת חברתית מתחרה(כמובן שהיו עוד והיו גם יותר מוקדמת, אבל זה לא המקום להיות קטנוניים) דיי מגניבה בדמותה של myspace, בMyspace גם היית אוסף חברים, רושם להם הודעות על הפרופיל, מעלה תמונת ובנוסף היה גם נגן מוזיקה מובנה(דיי מזעזע אבל עובד). בניגוד לfacebook לmyspace היו מעט מאוד הגבלות על האופן בו ניתן לעצב פרופיל והיא איפשרה דיי הרבה שינויים בעמוד הפרופיל: רקעים, אימבוד של סרטי youtube(לפני facebook אם אני לא טועה), שינוי הסדר בו מופיעות פונקציות שונות בפרופיל ועוד ועוד דרכים לעשות בלגן, בנוסף היא גם פחות תפקדה כמו ההורה המלווה של האינטרנט ואיפשרה שמות פרופיל סתמיים, תמונות פרופיל לא קשורות ותכנים שהם לא בהכרח P.G, בקיצור דיי האנטי תזה לבייבי הדיי משעמם של מארק צוקרברג.

אז למה בעצם facebook ניצחה בצורה כ"כ מוחצת?

כי אנשים צרכים סדר
איי^& אח$% אוו^&

למרות שmyspace שהייתה כר פורה  ליצרתיות ומקום טוב להכיר בו להקות חדשות, היא לא הצטיינה בכל מה שקשור בלעשות סדר. כל פרופיל חדש שנכנסת אליו הצריך דקות של הסתגלות וחלק סתם כאבו בעניים, facebook לעומת זאת לא נותנת מקום לשטויות, הכל ברור, לכל דבר יש קטגוריה מובנית ובגדול העיצוב והמיתוג של facebook קצת מזכיר בית מרקחת או סניף של ארומה מחוץ לירושלים.

נ.ב myspace עדיין קיימת, אבל דיי השלימה עם התבוסה לfacebook. היא הפכה להיות הרבה יותר פשוטה ובאופן כללי מתמקדת בכל מה שקשור במוזיקה ובקידום מוזיקה.
ארומה וfacebook, מצא את ההבדלים