מה ששלי שלך?

בשני השיעורים האחרונים עסקנו בbig data- היכולת לאגד מידע וידע רב ולעבד, לנתח ולהפיץ את המידע הזה באופן שיביא תועלת לאדם ובאופן בו הידע הרב והריגוש שבתוכן וידע חדש משנה את האופן בו אנו קוראים, חושבים ואפילו כיצד המוח שלנו פועל.

כשדיברנו על big data, הזכרנו גם את דבריו של בכיר מייקרוסופט מארק דיוויס שקורא לשינוי המערכת הכלכלית ברשת כך שמידע וידע שבני אדם מוסיפים לרשת ישמש כמטבע לריכשת שירותים שונים. הוא מצבע הקבלה בין התקופה הפיאודלית לתקופתינו- הגולשים הם הואסלים ואילו התאגידים דוגמאת פייסבוק או גוגל הם האדונים, הקרקע של אז היא האינטרנט של היום. 
בפוסט הנוכחי הייתי רוצה לדון בדיוק בשאלות האלה, למי הידע שייך, של מי התוכן באינטרנט ואיך שינויים בטכנולוגיה ובתפיסות הנוגעות לקניין, ורכוש משפיעות על החוק ועל הפעילות שלנו כשאנחנו גולשים באינטרנט.

"אני אמרתי קודם!"

רוזמרי קומבה היא חוקרת קנדית בעלת הכשרה במשפטים ואנתרופולגיה המלמדת באוניברסיטת יורק(טורנטו) בתוכנית לתקשורת ותרבות. ב2004 היא פרסמה מחקר המבוסס על מחקר אנתרופוגי אותו היא ביצעה ברשת על ידי ניתוח של טקסטים שהתפרסמו ברשת. קובמה כותבת על ויכוח שהתחולל בין פעילים ניו זילנדים ממוצא פלינזי לבין חובבי ואספני צעצועי לגו. 

המקרה אותו מתארת קומבה מתחיל ב2001 כאשר השיקה חברת לגו את קו מוצרי "bionicle". הקו התייחד בעובדה שלדמויות השונות בקו היו שמות ועולם הדמיוני עשיר שליווה את המוצרים. לדמויות "bionicle" יש  "היסטוריה" ו"תרבות" עם אגדות, מיתוסים, שדים ורוחות. לאחר השקת הקו שהפך במהרה לפופלארי ביותר של חברת לגו, פנתה קבוצה של ניו זילנדים ממוצא פולינזי בטענות לחברת לגו על כך שהשמות והעולם הדמיוני של צעצועי "bionicle" שואב מהתרבות והשפה הפולינזית ושאי הדיוקים והשימוש הלא נכון בהם מהווה פגיעה בתרבות הפולינזית.

"על מה את מסתכל?"

לאחר זמן מה זירת המאבק מבחינת הפעילים הניו זילנדים עברה לרשת האינטרנט ולפעילות כנגד אספני וחובבי סדרת "bionicle". לאחר מספר מתקפות והפלות אתרים(DDoS attack) הדדיות עבר הויכוח לפורומים של אתרי האספנים ולוויכוחים מילוליים בין הפעילים מניו זילנד לאספנים.  קומבה מראה במאמרה כיצד בויכוח סביב השימוש בשפה- למי מותר להשתמש בה וכיצד, נעשה באמצעות מספר טענות אולם השיח המרכזי הוא השיח החוקי, זה של קניין וקניין רוחני. הניו זילנדים טוענים כי השפה היא שלהם, הם מקורה, ממציאיה, משמריה ועל כן גם מגניה, מנגד טענו האספנים כי המילים הן רכושם של כולם או הרכוש של חברת לגו ולכן מותר להם לעשות איתן מה שבא להם.
 

קומבה מדגימה כיצד שפה לדוגמא שבעבר לא הייתה בעלת מעמד קנייני הפכה לכזאת במעמדים מסויימים והראתה כיצד מנהלים עליה משא ומתן ברשת. היא מצביעה גם על העובדה שלמרות שהאינטרנט נתפס על ידי משתמשים כמרחב בו אין קניין והחופש בו רב, האמת היא כי רוב התוכן באינטרנט הוא תחת בעלות של גוף מסחרי כלשהו. 

 "שטח פרטי"

תופעה זאת של בעלות על קניין רוחני מסוגים שונים הוא נושא המחקר של המשפטן האמריקאי ג'ימס בויל. בויל כותב על מה שהוא מכנה THE SECOND ENCLOSURE MOVEMENT- תנועת הגידור השניה. תנועת הגידור הוא תהליך שהתרחש באנגליה במאות ה18 וה19 ובמהלכו זכויות של רעיית שדות, קציר ועיבוד אדמות שהיו בבחינת רכוש הכלל בטולו, שטחים "גודרו" והפכו לבעלי מעמד קנייני בבעלות פרטית. התהליך זכה לביקורת והתנגדות בשל הטענה כי הוא הפך חקלאים לקבצנים ולגנבים, אולם בראייה היסטורית הוא נתפס כמועיל ומקדם השקעה בתהליכי עיבוד, פיתוח ועוד וככזה אשר סה"כ העלה את רמת החיים באנגליה. 

בויל טוען כי אנו במהלכה של תנועת גידור שנייה בה קניין רוחני עובר גידור. רעיונות ודעות הופכים אט אט מכאלה אשר מוחלפים באופן חופשי במרחב לכאלה אשר מוצמד להם ערך קנייני ולכן גם בעלות. בויל מתאר את התופעה באופן כללי ככזאת המתקיימת סביב קניין רוחני (מיפוי הגנום האנושי לדוגמא כפטנט לדוגמא), אך מזכיר גם את האינטרנט, התוכן בו וגם את המקרה היחודי של פיתוח תוכנה תחת קוד פתוח.

מה הקשר בין חקלאים אנגלים במאה ה18 לקותימאן?

אם רוב התוכן באינטרנט שייך למישהו, אז למי שייכים הסרטים שאנחנו מעלים ליו טיוב, הסטטוסים שאנחנו מעלים לפייסבוק או הפוסט הקצר שאני כותב עכשיו בבלוגר?  זה תלוי בתנאי השימוש של האתר הספציפי ובקליק הקטן שלחצנו כאשר פתחנו חשבון. לצורך העניין סרט שצילמתי, ערכתי והעלתי ליו טיוב שייך ליו טיוב. נכון גם לי יש זכויות מסוימות עליו, אולם ליו טיוב יש יותר. מעבר לכך תנאי השימוש היחודיים ביו טיוב מאפשרים לגולשים אחרים שימוש ועיבוד מחדש של סרטים ותכנים שהועלו על ידי גולשים באתר. את העובדה הזאת ניצל לפני מספר שנים המוזיקאי ועורך הוידאו הישראלי קותימן. קותימאן דגם, סמפל וערבב בין קטעי וידאו של מוזיקאים שונים מרחבי העולם ויצר קטעים חדשים(ודיי פאנקים) שזכו לתשומת לב גדולה והמון המון באזז.

בימנו קשה לעקוב אחרי כל התוכן אותו אנו מייצרים וגם קשה לזכור מהם תנאי השימוש השונים ברשתות החברתיות. רוב הזמן אין לנו בעיה עם העובדה הזאת כי אנחנו מרגישים גם שאנחנו גם נהנים מהתוכן של אנשים אחרים או מהפידבק לו אנחנו זוכים, בכל זאת זוהי נקודה שבסיטואציות מסוימות כדי לנו מאוד להתעכב עליה ולחשוב טוב טוב למה אנחנו מסכימים ואיזה תוכן אנחנו משתפים.