המערב הרגוע- אבל אני תמיד נשאר אני

השבוע דיברנו על רשתות חברתיות ובעיקר על Facebook. דיברנו על חלק מהסיבות שהרשת שמוביל מארק צוקרברג הצליחה להשתלט על נפח שוק גדול יותר מרוב הרשתות החברתיות שהתחרו בה. אחת הסיבות שמנינו היא העובדה שפייסבוק הצליחה לכפות שימוש בשמות אמיתיים על המשתמשים וכך ליצור identiy layer שמאפשר לה ממשק עם אתרים ושירותים אחרים ובעצם לבסס מונופול ברשת על זיהוי משתמשים, בפוסט הנוכחי אני אכתוב למה הנושא כ"כ חשוב לfacebook, מעט על איך היא מוודאת זהות ובסוף על למה משתמשים מוכנים בעצם לחלוק את המידע הזה עם facebook.

"שלום עם ביטחון"....אה אופס זה מישהו אחר, פרטיות עם ביטחון

אחד מהמיתוסים שהיה רווח בשיח לפני עשור ויותר על האינטרנט הוא הפרטיות והחשאיות שהוא מאפשר. היית יכול לשמוע משפטים כמו "באינטרנט אתה יכול להיות כל אחד", "אתה יכול להמציא את עצמך מחדש באינטרנט". לא הייתה התאמה בין שם משתמש לזהות האמיתית, וכינויים כמו "נחמדה57" היו נפוצים מאוד. אבל הדברים האלה השתנו ועדיין משתנים, מספיק לבחון את האופן בו רשויות החוק בישראל נחשפו לזהותו של אישתון או המקרה של דליפת המידע ב AOL. ההיבט הפלילי והצורך לפקח על השימוש של אזרחים באינטרנט מעלה את הצורך בזיהוי ו-וידוא זהות מטעמי ביטחון. הצורך הזה מתנגש באופן מתמיד עם הזכות והצורך בפרטיות. איזון בין הצורך של משתמשים בביטחון ומצד שני בפרטיות הוא בעצם מטרה חשובה באופן בו האינטרנט מתעצב ומתמסד ובמובנים מסויימים מהווה גם אמתלה עבור תאגידים לבקש את הפרטים שלנו תוך הבטחה להגן עליהם למען בטיחותינו.

"פירצה קוראת לגנב"

האינטרנט הוא דוגמא יוצאת דופן למדיה חדשה שהתפשטה במהירות מסחררת והגיע לנפח שימוש יוצא דופן במספר קצר יחסית של שנים. המדיה הצעירה התפתחה מהר מאוד ולקח זמן עד שמוסדות החוק והמשפט הדביקו את קצב ההתפשטות וההתפתחות של המדיה(ולמעשה עדיין לא הדביקה במובנים רבים). כמו כל מרחב חדש ביחד עם כל האנשים שניצלו את המדיה החדשה כדי להפיץ ידע, ללמוד, לתקשר(ועוד שלל מילים עם קונטציה חיובית), הגיעו למרחב הזה אנשים עם כוונות טהורות פחות. האינטרנט הוא כר פורה למקרים של גניבת זהות, הונאות בנקאיות, ריגול תעשייתי ובמקרי קיצון מרחב ליצירת רשתות מסחר בחומרים פדופילים וסחר בנשק. היכולת לוודא זהות ולהגן על גולשים משתכללת אבל עדיין לא מושלמת ומקרים של גניבת זהות והונאה עדיין מתרחשים בfacebook, ומצד שני גם פגיעות רבות של דליפת פרטים וסיסמאות של גולשים המהוות פגיעה בפרטיות עדיין קורות מפעם לפעם.

החוקרות/ים ליתצ' ו-ווארן מבית הספר למערכות מידע באוניברסיטת ממלבורן כתבו ב2009 מאמר המונה את הסכנות השונות הכרוכות בשימוש בfacebook. בין השאר הם מונים סכנות של דליפת פרטים אישים, שימוש וחשיפה של פרטים אישים ותוכן התכתבויות לגורם שלישי, גנבת זהות, גנבת קניין רוחני, הטרדה ומעקב, השמצה ועוד. facebook בניסיון להגן עלינו משלל הסכנות האלה דורשת מאיתנו שימוש בשם האמיתי שלנו ומסבירים בתנאי השימוש כי שימוש בשמות אמיתים מאפשר לתאגיד להגן עלינו וכן כי השימוש בשמות אמיתיים גורם לאנשים "להתנהג הרבה יותר טוב" כדבריה של רנדי צוקרברג(בכירה בחברה ו"אחות של"). בנוסף לכל הסיבות האלה facebook רוצה את המידע עלינו לצורך עבודה מול מפרסמים והערכת הערך של הפרסום בfacebook. חשדות שהועלו לגבי פרופילים מזויפים או כאלה המנוהלים על ידי תוכנות מחשב הובילו את facebook להודות כי ישנו אחוז של משתמשים מזויפים והחברה פועלת רבות כנגד תופעה זו.

מתוך תנאי השימוש של facebook

"סליחה אפשר את המספר שלך?"

אז איך בעצם פייסבוק מוודאת זהות של משתמשים? האמת קצת מאכזבת ולמרות שימוש בבוטים של זיהוי פנים, שליחת smsים וזיהוי של פרופילים בעייתים, בכדי לוודא זהות של משתמש התאגיד פונה לטכנולוגיות לוו טק בכדי להתגבר על פערים שמחשבים ותוכנות לא יודעים למלא. דרך אחת שהחברה עושה את זה, היא פשוט לבקש ממשתמשים את מספר כרטיס האשראי שלהם, או מספר הטלפון ושליחת הודעה לנייד עם ססמאת וידוא- החברה מאלצת משתמשים לעשות זאת על ידי נעילת החשבון תוך הודעה על כך שהחברה חושדת שהוא נפרץ ונעילת החשבון עד הזנת הקוד או בחיוב בהזנת captcha בכל כניסה(מתסכל מאוד) דרך נוספת היא לדרוש ממשתמשים לענות על סדרה של שאלות בינהן גם תיוג תמונות של חברי facebook.

אז למה אנחנו בעצם מסכימים?

במחקר משותף של חוקרי תקשורת מאוניברסיטת אוהיו וליפציג העוסק בגישות ובשימושים בfacebook, הם ביצעו מחקר אמפירי ומצאו כי משתמשים מודעים לסכנות ולנושאים שונים הקשורים בפרטיות באינטרנט, אבל הם תופסים את הסכנות באופן כללי יותר ומשליכים אותן על משתמשים אחרים ופחות תופסים אותן בתור סכנות לעצמם. משתמשים שחוו חדירה לפרטיות אינם מפסיקים להשתמש ברשת החברתית אלא, בד"כ משנים הגדרות פרטיות. את המוטיבציה להשתמש באינטרנט הם מסבירים באמצעות מחקרים נוספים בעזרת הסיפוק שהשואבים גולשים מהשימוש ברשת החברתית, העובדה שהשימוש מושרש באורך חייהם וכן בממצאים הנוגעים להון חברתי וסוכנות אשר נרכשים ומתוחזקים באמצעות הרשת החברתית.
בסקירת ספרות על המחקר הנעשה על facebook במדעי החברה שהתפרסמה ב2012, הפסיכולוגים האמריקאים רוברט וילסון, סמואל גוסלינג ולינדזי גרהאם מאירים מספר ממצאים מעניינים בנוגע לפרטיות ולהתהגות גולשים. הממצא הראשון הוא כי המודעות לסיכונים עולה עם הזמן וכיום גולשים מודעים יותר לסכנות ולנושאי פרטיות, אולם הם מוצאים גם כי תפיסת ההסכנה אינה עולה בקנה אחד עם האופן בו גולשים מתנהגים או מגינים על פרטיותם. הם מביאים ממצאים ממחקרים המראים שהדבר קשור באופן בו הם מעירכים סכנות ובהבדל בין תפיסת הסיכוי לסכנה(לה מידת השפעה רבה) ובין תפיסת הנזק הפוטנציאלי(לו השפעה זניחה יותר). בנוסף הם מצביעים על למידה וחברות כגורמים המשפיעים על התוכן והמידע אותו חושפים משתמשים בfacebook.

לסיכום אפשר לראות שפרטיות הוא משהו שאנחנו מוכנים לוותר בשביל נוחות או הנאה. למרות זאת חשוב שמדי פעם נזכיר לעצמנו שלפעמים צריך לחשוב פעמים על מה אנחנו מפקידים בידיים של מישהו שבסוף מתעניין במה יש לנו בכיס, שמאחורי המסך והגרפיקה יש אנשים(שלפעמים עושים טעויות שחושפות את המידע שלנו) ושלפעמים שווה לוותר מעט על הנוחות ולהתנהג בהתאם למה שאנחנו כבר ידענו קודם.